החלטה בתיק בש"פ 5502/13

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לנוער (כב' השופטת י' שבח) מיום 18.7.2013 במ"ת 41542-03-13 אשר הורה על מעצרו של העורר, יליד 1996, עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.        ביום 21.3.2013 הוגש נגד העורר ונגד שישה אחרים כתב אישום המייחס להם עבירת הריגה לפי סעיף 298 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 24.2.2013 הגיעו שבעת הנאשמים ביחד עם כ-20 אחרים (להלן: החבורה מנתניה) לבילוי במסיבת פורים שנערכה במועדון RNB ברחוב בן אביגדור 4 בתל אביב. במהלך הבילוי, התעורר ויכוח בין בני החבורה מנתניה לבין חבורת נערים אחרת (להלן:החבורה מלוד) אשר בילתה גם היא במועדון. בשעה 3:30 לפנות בוקר יצאה החבורה מנתניה אל מחוץ למועדון על מנת להתקוטט עם בני החבורה מלוד. כשהם מצוידים בבקבוקי זכוכית מקלות ואבנים, פתחו בני החבורה מנתניה במרדף במהלכו דלקו ברחובות הסמוכים למועדון אחר בני החבורה מלוד אשר נסו מפניהם. במהלך המרדף, נמלטו בני החבורה מלוד לכיוונים מנוגדים במטרה להציל את נפשם, ובשלב מסוים, מצא עצמו בן החבורה אשגרי גבארו (להלן: המנוח) ניצב לבדו בפתח חניון "בית ויקטוריה" המצוי ברחוב המלאכה 7 בתל אביב. או אז, בני החבורה מנתניה אשר השיגו את המנוח, הסתערו עליו בצוותא חדא והחלו לבעוט ולהכות בראשו, צווארו, חזהו ושאר חלקי גופו. כמו כן, בני החבורה היכו את המנוח בראשו גם באמצעות בקבוקי זכוכית מקלות ואבנים. אף כאשר הוטל המנוח חסר אונים על רצפת האספלט ובשארית כוחותיו ניסה לגונן על ראשו באמצעות ידיו, המשיכו בני החבורה להכותו באכזריות, ולא חדלו ממכותיהם הנמרצות, גם לאחר שראו כי המנוח נותר שרוע ללא תנועה על הכביש. המנוח נחבל חבלות קטלניות בכל חלקי ראשו, בפניו, בעורפו, בצלעותיו, בגבו ובגפיים העליונות והגיע אל בית החולים כשהוא מצוי במצב של מוות מוחי. כשבוע לאחר התקיפה, ביום 1.3.2013, נפטר המנוח מפצעיו.

3.        באירוע המתואר לעיל היו מעורבים עשרים וארבעה אנשים, כנגד שבעה מהם הוגשו כתבי אישום וחמישה מהם קטינים, כשאחד מהם הוא אחיו הצעיר של העורר.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הגישה המשיבה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 7.7.2013 קבע בית המשפט כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה, והדיון התמקד באפשרות להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בשל היותו קטין. יצוין כי בית המשפט הורה על מעצרם של ששת הנאשמים האחרים עד תום ההליכים.

4.        תסקיר המבחן המשלים מיום 18.7.2013 המליץ לשחרר את העורר ל"בית זיו" - חלופת מעצר במסגרת פתוחה של בית בקהילה, אשר נמצאת בשכונת מגורים בכפר יונה סמוך לנתניה. בהמשך אפרט את האמור בתסקירים.

           ביום 18.7.2013 הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, וזאת חרף האמור בתסקיר המשלים. בהחלטה נאמר כי לא מתקבל על הדעת לשחרר את המשיב למסגרת פתוחה, לאחר שהעורר הודה כי בעט בצווארו של המנוח שעה שזה שכב מעולף וחסר הכרה על הרצפה וכי טובת הציבור שלומו ובטחונו אינם מאפשרים את שחרורו של העורר לחלופת המעצר.   

5.        מכאן לערר שלפנינו. לטענת העורר, בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי להיות העורר קטין וללא עבר פלילי ולממצאים המקצועיים והדו"ח הפסיכולוגי הקובעים כי הוא אינו מהווה סיכון לסביבתו. העורר מלין על הגדרת חלופת המעצר של "בית זיו" כמסגרת פתוחה, שכן מהתסקיר עולה כי במידה שייקלט העורר במסגרת זו הוא יהיה נתון לפיקוחם של המדריכים באופן רציף וכי כל הפרה של תנאי השחרור תדווח ישירות למשטרה.

           המשיבה תומכת יתידותיה בהחלטת בית משפט קמא וטוענת, בין היתר, למסוכנותו של העורר, כפי שמשתקפת מהעבירה המיוחסת לו. עוד נטען כי כבר כעת נקבעו 18 מועדי הוכחות בתיק העיקרי החל מיום 18.9.2013, כך שניתן להניח כי המשפט יתנהל בקצב משביע רצון. 

6.        הערר שבפנינו מדגים את הקונפליקט בין  שאט הנפש הטבעי- האינטואיטיבי, מהמעשה המיוחס לעורר, לבין עילות המעצר הקבועות בחוק והאקסיומה לפיה מעצר אינו מקדמה על חשבון העונש. 

           בעניינו של העורר ניתנו ארבעה תסקירים ועדכונים מהימים 12.5.2013; 24.6.2013; 4.7.2013 ו-18.7.2013. בהערת אגב אציין כי התסקירים מעידים על מידת ההשקעה, שלא לומר המסירות, בה עושה שירות המבחן לנוער את תפקידו. וזו התמונה העולה מהתסקירים:

           העורר, בן 17 בעת האירוע, ללא עבר פלילי קודם. מהמוסד החינוכי בו למד קודם לאירוע נמסר כי היה ילד שקט, בעל משמעת עצמית, תלמיד וחניך מצטיין בשנתיים האחרונות, ואף זכה בפרסי הצטיינות, מודל לחיקוי לחניכים האחרים במוסד.  כיום שוהה העורר במעצר יחד עם אחיו הצעיר ממנו. לאור הפער בין חומרת העבירה לבין תפקודו החיובי קודם לאירוע, נעשה לעורר אבחון דיאגנוסטי. השורה התחתונה באבחון היא כי רמת הסיכון הנשקפת מהעורר נמוכה; הוא בעל אינטואיציות מוסריות בסיסיות נורמטיביות ומאופק מבחינה רגשית; ויש לו כוחות ויכולות באופן העולה בקנה אחד עם הדיווחים מהפנימייה בה התחנך טרם מעצרו. על רקע זה נבחנה החלופה ב"בית זיו", ולאחר ראיון שנערך לעורר, נמצא כי הוא מתאים להיקלט במקום, ואף העורר עצמו הביע רצון להשתלב במסגרת זו. לאור זאת, ולאור הדיווחים החיוביים מכלא אופק, מהם עולה כי העורר משתתף בפעילויות השונות בין כתלי הכלא והתנהגותו תקינה, בא שירות המבחן בהמלצה לחלופת מעצר ב"בית זיו".

7.        מנגד, לא ניתן להתעלם מכך, שענייננו במעשה לינץ' נתעב המעורר פלצות, שנעשה בפרץ של יצריות ועדריות נוסח "בעל זבוב". כפי שעולה מהודעתו-הודאתו של העורר, הוא נטל חלק באירוע, בכך שבעט בצווארו של המנוח עוד זה מוטל על הקרקע, מעשה שאינו תואם את ההבחנה הפסיכו-דיאגנוסטית לפיה ניחן העורר באינטואיציות מוסריות בסיסיות נורמטיביות ואיפוק רגשי. הצטרפותו של העורר אל העדר המתלהם שעשה שפטים במנוח, מעידה לכאורה על מסוכנות אינהרנטית, ואפנה לדבריו של השופט נ' סולברג מיום 5.6.2013 ומיום 4.8.2013, בהחלטותיו בהן דחה עררם של שניים מהנאשמים הבגירים שהשתתפו באירוע (בש"פ 3808/13 ו-3809/13):

"מצער הדבר שהעורר נקלע למצב דברים שכזה, לשהייה ממושכת בבית המעצר במקום בבית הספר ובביתו; אך אי-אפשר להימנע מכך. המסכת המתוארת בכתב האישום, מרדף חסר מעצורים של רבים, התנפלות על יחיד, הכאתו בחבורה באמצעים מכל הבא ליד - בקבוקי זכוכית, מקלות ואבנים - בעיטות בצוותא ומכות בראשו, בצווארו, בחזהו ובכל חלקי גופו, עד אשר נפח את נשמתו; מעשה לינץ' שכזה, הוא חייתי; לא אנושי. מכך נגזרת אמת המידה לבחינת המסוכנות. מעשים שכאלה מעידים על עושיהם, על שכרון חושים, ועל מידת ההקפדה ההכרחית, גם במחיר של נסיגה ברמת הסובלנות כלפי העורר. היה רקע קודם לאירוע, אך מחומר החקירה עולה שהעורר ושאר הנאשמים לא ידעו לומר על מה יצא הקצף כלפי המנוח; על לא כלום נפח את נשמתו. שכרותו של העורר ושל חבריו, באותו ליל חג הפורים, הביאם לכאורה עד כדי אובדן צלם אנוש בתקיפתם כמתואר את המנוח. הכרח בל יגונה הוא לבכר את האינטרס הציבורי למען הבטחת בטחונו, על פני עניינו האינדיבידואלי של העורר".

           אין לי אלא להצטרף לדברים.

8.        למרות זאת, לא אנעל דלת בפני העורר. החלופה שהוצעה על ידי העורר אינה ראויה, מן הטעם שמדובר בחלופה שאינה הדוקה. כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, "בית זיו" הוא בית בקהילה המתפקד כהוסטל בשכונת מגורים, לא מסגרת נעולה, וכאשר נער עוזב את המסגרת הצוות מדווח על כך לתחנת המשטרה. ככל שהעורר יציע חלופת מעצר הדוקה אחרת, כגון מעון נעול, ניתן יהיה לשקול חלופה זו. אציין כי גם בית משפט קמא לא נעל את הדלת בפני העורר, וציין כי יהא רשאי להגיש בקשה נפרדת בעניין. עם זאת, אבהיר כי נוכח העובדה שהעורר שוהה כיום בכלא אופק עם אחיו, והוא אף נתרם מהפעילויות בכלא, ראוי שכל חלופה אחרת תהיה גם מיטבית מבחינת שיקומו של העורר.

9.        סוף דבר שאני דוחה את הערר.

           ניתנה היום, ז' אלול התשע"ג (13.8.2013).

ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   עכב